רק שעלינו אותיות זה אחרת לגמרי רק נקודת הפתיחה


אני מבוגר. אני לא ילד. אני מבוגר. אני צריך קצת כסף. אין לי אוכל. אני רעב. אני לא צמאה, כי מים נמצאים בכל מקום. אבל למים אין טעם. אני רוצה לשתות סודה. אני רוצה לשתות חלב. אני רוצה לשתות קפה. אני רוצה לעבוד. אף אחד לא יעסיק אותי. אף אחד לא שוכר אף אחד. חברות מפטרות אנשים. חברות מפטרות אנשים. כולם מחפשים עבודה. אני לא יכול לשלם את שכר הדירה שלי. אני אצטרך לגור במכוניתי. אני לא רוצה לגור במכונית שלי. למכונית שלי אין מיטה. כל אחד צריך לגור בבית או בדירה. להרבה אנשים אין מכונית. הם גרים ברחוב. ברחוב אין מיטה. אף אחד לא צריך לגור ברחוב. אני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע לאן ללכת. אולי אלך לכנסייה. אולי אמצא שם עזרה.

שני האחים אהבו זה את זה. אבל לפעמים הם התווכחו זה עם זה. לפעמים הם צעקו זה על זה. לפעמים הם דחפו זה את זה. לפעמים הם מכים זה בזה. לפעמים הם הסתכסכו זה עם זה. בובי היה האח הגדול. בילי היה האח הצעיר. בובי היה מבוגר מבילי. בילי היה צעיר מבובי. בובי עלה לעץ. העפיפון שלו היה בעץ. הוא לא יכול היה להגיע לעפיפון שלו. הוא נפל מהעץ. בילי צחק. הוא צחק כשראה את בובי נופל ארצה. בובי לא נפגע. אבל הוא כעס. "מדוע אתה צוחק?" הוא שאל את בילי. "זה היה מצחיק!" בילי אמר. בובי אמר שזה לא מצחיק. הילדים היו רעבים. הם הביטו מהחלון. איפה אמא ​​שלהם? היא נכנסה לבית. הילדים רצו אליה. "אימא, אנחנו כל כך רעבים," אמרו שניהם. היא אמרה שארוחת הצהריים באה. היא נכנסה למטבח. היא פתחה פחית מרק עוף. היא שפכה את המרק לסיר.

היא הוסיפה מים. היא הניחה את הסיר על הכיריים. היא הכינה שני כריכי חמאת בוטנים וג'לי. היא חתכה תפוח. המרק היה חם. היא שפכה אותו לשתי קערות. היא הניחה את הכריכים על שתי צלחות. היא הניחה פרוסות תפוח על כל צלחת. היא הניחה את הקערות והצלחות על השולחן. הילדים רצו לשולחן. "תודה אמא!" הם אמרו. ואז הם התחילו לאכול. החתול והכלב התבוננו בהם אוכלים. בילי אמר שזה מצחיק. בובי דחף את בילי. בילי דחף את בובי. בובי הכה את בילי בבטנו. בילי הכה את בובי בבטנו. הם חיבקו זה את זה. הם נאבקו על האדמה. הם התגלגלו סביב. אמא שלהם יצאה החוצה. "מה שניכם עושים?" היא שאלה. היא הפרידה ביניהם. היא אמרה, "אסור לך לפגוע זה בזה. זה לא נחמד. חכה עד שאביך יחזור הביתה." היא שלחה אותם לחדרים שלהם.

בעל שטח משלך הוא סימן להצלחה בארצות הברית. עם זאת, השכרת דירה אינה קלה. יש מספר צעדים שעליך לבצע. ראשית, עליך להבין כמה אתה יכול לשלם בחודש. כשאתם עוברים למקום חדש לראשונה, רוב בעלי הבית, או בעלי הנכסים מצפים מכם, השוכר, לשלם פיקדון. פיקדון הוא סכום כסף שאתה משלם לבעל בית כמו ביטוח שלא תשמיד את רכושם כשאתה גר שם. בדרך כלל הפיקדון שווה לסכום שכר הדירה לחודש. אם כשעוברים דירה , הדירה נמצאת באותו מצב כמו שעברת לגור, בעל הבית יחזיר לך את הפיקדון.

אם יש לדירה נזק כלשהו מכל מקום, כולל חורים בקירות בגלל שתלתלת פוסטרים, בעל הבית יכול להשתמש בכסף הזה כדי לתקן את הדירה. ברגע שאתה יודע כמה אתה יכול להרשות לעצמך, אתה יכול להתחיל לחפש דירות להשכרה. אתה יכול להסתכל בעיתון או ברשת. הסתובבו גם בשכונה בה אתם רוצים לגור והיו מחפשים אחר שלטי "להשכרה". יש שתי דרכים לשכור דירה. רוב בעלי הבית שוכרים דירות על בסיס שנתי. המשמעות היא שתחתום על מסמך שנקרא חוזה שכירות, בו כתוב שתישאר בנכס למשך שנה ותשלם דמי שכירות על בסיס חודשי. אם תחליט שאתה רוצה לשבור את חוזה השכירות, או לעזוב לפני שתמלא השנה שלך, בדרך כלל יש קנסות שתצטרך לשלם. דרך נוספת לשכור דירה היא על בסיס של חודש לחודש. המשמעות היא שאתה משלם לפי חודש ואינך מחויב להישאר יותר מחודש בכל פעם.