למרות שבכל גבר יש רעיון ברור וחיובי של שלום

תוצאת תמונה עבור סיפור הסטוריה

צורך לחיות בשלום, קונפליקטים ואלימות משגשגים בחיינו ובכל רחבי העולם, מהמשפחה לתחום הרב לאומי. יש משהו שבורח מאיתנו או לפחות שגורם לשלום לברוח מאיתנו. אולי אנו זקוקים לכלים וכללים כדי להתמודד עם סכסוכים ולרפא סכסוכים, אולי אנו מתעלמים מהדרכים הנכונות. לעתים קרובות נראה כי אי אלימות, הבנה, חמלה, תמיכה, טוב לב, כבוד ואהבה הם רק מילים ריקות, אוטופיות הראויות לדמיון אינפנטילי ומוחות רומנטיים ולא מעשים, התנהגויות, רגשות וגישות אמיתי, הכרחי ונגיש לכולם. האם ניתן לגרום לרגשות אלה לפרוח בחיינו? היכן נמצא שלום אמיתי, כיצד הוא בנוי, כיצד הוא נשמר, איפה אנו לומדים ואז מפיצים אותו? הזדמנות יקרה לפגוש בדרכי שלום שונות מהוועידה הבינלאומית השלישית של פורום ארגונים לא ממשלתיים לשלום ישראל ופלסטין , שאורגנה בפברואר האחרון על ידי האזור הטוסקני.

בפירנצה נפגשו פעילים מעולמות ותרבויות שונות, נציגים של כחמישים עמותות פלסטיניות, ישראליות ואירופיות. חוויותיהם ומשווים דרכים קונקרטיות של דיאלוג ואי אלימות, בנוסף לאסטרטגיות הפוליטיות-צבאיות הרגילות שעד כה הוכיחו חסרי אונים לחלוטין במציאת פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הכנס היה גם הזדמנות להבין, כפי שקובע הנזיר הבודהיסטי ת'האט האן, "אין דרך לשלום, שלום הוא הדרך": לא יכולה להיות דרך פוליטית לשלום אם לא נקדים קודם שלנו, בחיי היומיום, האופציה הלא אלימה על כל צורותיה. חגית ליפשיץ, אישה מירושלים, היא אחת האנשים האלה. קצין משטרה לשעבר, כיום פעיל שלום, היא נדהמת מייד מהזוהר והאהדה שלה. עם ניסיון רב כמתווך ומנחה סכסוכים, חגית עוסקת במדיטציה כבר שנים רבות ומשתתפת בקבוצות דיאלוג בין ישראלים ופלסטינים. הוא הקים את מפגש, מרכז גישור קהילתי נוכח בירושלים ובמקומות ישראליים אחרים. בעבודתו הוא הפגיש את ההוראה של ת'ך נהאט האן ואת שיטת אי-התקשורת אלים מאת מרשל רוזנברג. ראיינו אותה עבורך בשולי הפגישה בפירנצה. ירושלים בהחלט אינה עיר בה קל לתרגל אי-אלימות. ואם אתה עובד במשטרה זה הופך לאתגר גדול: איך התחיל החיפוש שלך? פגשתי את מרשל רוזנברג לראשונה לפני חמש עשרה שנה, כשהגיע לירושלים להציג את התקשורת אלים. הייתי עדיין קצין משטרה ישראלי. שלה מילים השפיעו עלי מאוד. מה שהציע מרשל הייתה שיטה פשוטה ויעילה להפיכת מערכות היחסים שלנו בצורה חיובית ולהפוך את התקשורת בהקשרים המגוונים ביותר לכבוד ויעיל יותר:

מהמשפחה לתחומים החברתיים הרחבים יותר, והסתיימה בזה שבין העמים. כשהקשבתי לדבריו, הבנתי שתקשורת לא אלימה פשוט צודקת מה שחיפשתי. אז החלטתי ללוות את מרשל לכל מקום מנסה ללמוד מכל מחווה והתנהגות, מאורח חייו ולא רק ממה שהוא לימד. לאחר זמן מה עזבתי את המשטרה והקמתי אחת קטנה ארגונים לא ממשלתיים על מנת להציע גישה לא אלימה ליישוב סכסוכים: ההצעה היא ללמוד לראות בסכסוכים הזדמנויות. אני משוכנע שקונפליקטים אינם חוויות שליליות. אם אנו יודעים מה לעשות איתם, הם יכולים להפוך להזדמנויות גדולות לשינוי, צמיחה והעשרה. כמה שנים אחר כך התמזל מזלי לפגוש את העיסוק שלו במיינדפולנס, במדיטציה, בתורתו נגע בי בצורה מאוד עוצמתית ועמוקה. אז באופן טבעי יש לי התחילו לייחד את שתי הגישות הללו: התקשורת הלא אלימה של מרשל רוזנברג ותרגול התודעה של. מהן הנקודות הבולטות ביותר של תקשורת לא אלימה? התרבות שלנו מובילה אותנו להגיב לאנשים ולאירועי החיים כמעט תמיד בשיטת שיפוט, האשמה, תיוג של אנשים וחוויות והצבת דרישות וציפיות. גישה שבנוסף ליצירת הפרדה מעוררת לעתים קרובות קונפליקט וטינה, או רגשות אשם. הכוונה של תקשורת לא אלימה במקום זאת היא להכיר ולהביע את צרכינו וערכינו תוך בקשות מדויקות וקונקרטיות בהקשר מבלי לבקר את בן שיחינו. מי שעוסק בתקשורת לא אלימה שואף להכיר בצרכים האותנטיים של האחר גם כשהם לא באים לידי ביטוי בבירור. המסר המהפכני של מרשל הוא שכל הצרכים מכובדים באותה צורה, אין צרכים של סדרה A וצרכים מסדרה B, מכיוון שכולם מעשירים את החיים. איך אתה מקבל את הצרכים של אחרים כאשר אלה, כמו שקורה ב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הם מסכנים את חיינו וזה של יקירינו? דבר אחד שלמדתי ממרשל הוא שבכל פעם שאנחנו נלחמים למשהו, אנחנו לא עושים את זה לצרכים שלנו, אלא בשביל האסטרטגיות שהצבנו כדי לספק את הצרכים האלה. זו לא דקויות לשוניות, אלא מהותית. לדוגמא, כאשר פלסטיני אומר ליהודי.

אה, אבל אם היא תגיב, האם היא תישאר כועסת ונפגעת בצדק, האם תנסה לדון ברגשותיה, היא תיקרא "משוגעת, רגשית, תגובתית יתר", ותמזער את הכאב התקף והיה מדבר עד שזה חסר טעם. אפילו לנסות. אם האכזריות שלך תשבור אותה לחלוטין והיא צועקת או בוכה או צועקת לך בחזרה מתסכול ושמירה עצמית, פתאום זה כל מה שנדון. התנהגותה. אף פעם לא שלך. נקודת שיחה שתשתמש בה כל פעם מחדש בכל קרבות העתיד. וגם אז תגובתה תהיה מעוותת ומוגזמת עד כדי כך שאתה טוען כעת למעמד הקורבן והיא בסופו של דבר מתנצלת בפניך.